הטור הארוך, במדבר ה׳:ב׳

וישלחו מן המחנה. אחר שסידר חנייתו צוה בשלוח הטמאים שלא לטמא את המחנ' כי השכינ' שרוי' בתוכו ובעבור שמנה ישראל למשפחות' והבדיל מהם ערב רב השלים באשם גזילות דין הגוזל את הגר:

כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. כל אלו מטמאין אחרים אבל בעל קרי שאינו מטמא אחרים אין טעון שלוח: